אמנות ה"לא" – איך להציב גבולות בלי להרגיש אשמה

איזה מעצבן זה כשאנשים פשוט לא מבינים את הרמז?

כשאת מנסה להתחמק מפגישה מקרית עם השכנה ההיא, זו שאין לה גבולות, שמתנחלת אצלך בבית בדיוק ברגעים הכי לא מתאימים? (ולא, לא השכנה שאת דווקא אוהבת – אלא זו ששואבת ממך את כל האנרגיה…)

או כשאת רואה על הצג את השם של החברה הזו שכבר התקשרה ארבע פעמים ביומיים, ואת יודעת – זו שיחה שתיגמר רק אחרי שעה, ואת בכלל רק רצית רגע שקט?

או הרגע הזה, לפני לידה, כשגיסתך ה"המודעת" מודיעה שהיא באה לחדר הלידה. כי ברור.

יכול להיות שניסית לרמוז, אולי אמרת שזה לא הזמן – אבל לא הבינו. ואם את קוראת את זה עכשיו, יש מצב טוב שאת רוצה שזה יפסיק. שיבינו אותך. שתוכלי לשים גבול – בלי להרגיש רעה או אשמה.

וזה כל כך מובן.

שתפי את זה עם חברה שזה יכול לעזור לה – כי הצבת גבולות זו מתנה.

את לא לבד – גם אני הייתי שם

גם אני הייתי בדיוק במקום הזה. שנים לא הצלחתי להגיד "לא" בצורה שלא תפגע בצד השני – וזה פשוט השפיע לי על כל תחום בחיים.

כבר בגיל ההתבגרות ניסיתי להיות "בסדר" עם כולם. לרצות, להתחנף, להתאים את עצמי, רק כדי לא להכעיס אף אחד או חלילה לפגוע. וככה, לאט לאט, התחלתי לוותר על עצמי. על הרצונות שלי. על האמת שלי.

עד שכמעט איבדתי את עצמי לגמרי.

חצי שנה לפני גיל 30, תאונת דרכים קשה טלטלה לי את החיים. רגע אחד של בהירות בתוך הכאוס. ברגע שהבנתי כמה החיים שבריריים – החלטתי לחיות אותם באמת. לא בשביל אחרים, אלא בשבילי.

מאותו רגע – הכול השתנה.

הצבת גבולות שינתה לי את החיים

תוך זמן קצר הכרתי את בן זוגי, התחתנו, והיום אנחנו הורים לשלוש בנות מהממות. פתחתי עסק מצליח – אחריו עוד אחד, ועוד כמה דברים טובים שבאו בעקבותיהם.

מה גרם לשינוי משמעותי? למדתי להציב גבולות.

כשהכרתי את בן זוגי – ידעתי בדיוק מה אני רוצה בזוגיות ומה לא. כשנרשמתי ללימודים – ידעתי למה אני שם,על מה אני לא מוכנה להתפשר ועל מה לא . וככה בדיוק בעסק, בהורות, ובכל תחום אחר.

כי גבולות ברורים = חופש.

הצבת גבולות ברורים מתחילה ב"למה"

כדי להציב גבול, את צריכה להבין קודם מה המטרה שלך. כלומר – למה את מציבה את הגבול הזה?

לרוב, זה יתחבר לערכים שלך. למה שאת מאמינה בו באמת. כשהערכים ברורים, הגבול ברור.

לדוגמה, כששאלתי את עצמי איזה אמא אני רוצה להיות – כמובן שרציתי להיות רגועה, מכילה, סבלנית… אבל בפועל? היה לי קשה.

רק כששאלתי את עצמי: "איזה בנות אני רוצה לגדל?" – פתאום הבנתי.

כי אם אני רוצה שהן יהיו סקרניות, מכבדות, מאוזנות רגשית – אני חייבת להיות קודם כל אני. ולשמור על הזמן שלי, על השקט שלי, על האנרגיה שלי.

מה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה?

אחרי שהבנת את ה"למה", מגיע שלב ה"מה".

מה את צריכה לעשות כדי להשיג את המטרה שלך?

כמה דוגמאות:

• אם את רוצה זמן איכות עם עצמך – אולי זה אומר לא לענות לשיחות לא דחופות.
• אם את רוצה לשמור על בריאות של הבת שלך – זה אומר לא לאפשר ממתקים בכל שעה ביום.
• אם את רוצה זמן שקט עם בן הזוג – אולי זה אומר לא להסכים לעוד מפגש עם השכנה או הילד של חברה מהגן.

כל אלה הם גבולות.

הבעיה? לרוב זה בכלל לא במודעות

את יודעת מה את רוצה. את מרגישה מה עושה לך טוב ומה לא. לפעמים את אפילו כבר מיישמת חלק מהגבולות האלה – אולי את אומרת "לא" פה ושם, אולי את כבר מתרגלת לסנן שיחות או לשמור לעצמך ערב אחד בשבוע. אבל הכול קורה כזה… בחצי כוח. בלי החלטה ברורה. בלי להגיד את זה לעצמך ממש.

למה? כי זה לא באמת במודעות שלך.

מה זה אומר? זה אומר שהגבולות קיימים איפשהו בתוכך, את יודעת מה חשוב לך, אבל את לא מדברת על זה – לא עם עצמך, לא עם הסביבה. לא שמרת עליהם בצורה ברורה. ואז, כשמישהו חוצה את הגבול הזה – גם אם הוא בכלל לא ידע שהגבול הזה שם – את מגיבה בתסכול, ואולי אפילו כועסת. מרגישה שאת שוב נשאבת למשהו שלא בחרת בו באמת. ואז מגיע המשפט הזה: "איך שוב הסכמתי לזה? איך שוב ויתרתי על עצמי?"

וזה לא בגלל שאין לך כוח רצון. להפך. זה פשוט כי לא באמת הגדרת לעצמך איפה עובר הגבול. את לא אשמה – פשוט לא היית מודעת.

החדשות הטובות? 

ברגע שאת מזהה את זה – את כבר בדרך לשינוי.

זה השלב שבו את עוצרת לרגע, נושמת, ומחליטה להפסיק לפעול מתוך הרגל או צורך לרצות, ומתחילה לפעול מתוך בחירה. את בוחרת להציב את הגבול. קודם כל – כלפי עצמך.

כי כל גבול שלא ברור לך, לא יהיה ברור גם לאחרים.

אז קחי לך רגע – תכתבי את זה. על דף. בפנקס. בפתק בטלפון. מה חשוב לך? איפה עובר הקו האדום שלך? מה את מוכנה לשנות – ומה לא? כי רק כשתראי את זה מול העיניים – תוכלי להתחיל להגן על הגבולות שלך.

וזה לא אומר להפוך לנוקשה או קשוחה. זה אומר להיות נאמנה לעצמך. וזה הרבה יותר חזק מזה נשמע.

אז איך אומרים "לא" – ונשארים בחיים?

דמייני את הסיטואציה: קיבלת טלפון מחברה בשעה הכי לחוצה שלך בבית. את מתלבטת. מצד אחד – זו חברה שאת אוהבת, והיא תמיד היתה עונה לך. מצד שני – את יודעת שלענות לה עכשיו זה חצי שעה שיחה. מצד שלישי – את יודעת שאת הזמן הזה פינית כדי להיות עם הילדים. מה עושים?

אם באמת מדובר בחברה טובה או משפחה, עני והציבי גבול לבדיקת ״דחוף או לא דחוף״: פשוט תעני ותשאלי:

"מה נשמע? זה דחוף או שאחזור אלייך עוד שעה?"

תאמיני לי – ברוב הפעמים זה יספיק. ואם לא, את תמיד יכולה להחליט שזה לא מתאים לך עכשיו.

הפחד האמיתי הוא שלא יאהבו אותנו אם נגיד "לא". אבל האמת? בדיוק להפך.

כשאת ברורה עם עצמך – אחרים יכבדו אותך יותר.

מילים מכבדות ששומרות על הגבול שלך

כמה רעיונות מנוסחים, שיעזרו לך לשמור על עצמך בלי לריב עם העולם:

• חברות מזמינות אותך לצאת: "תודה על ההזמנה! לא אוכל להצטרף הפעם, אבל מקווה שייצא לנו בפעם הבאה ❤️"
• קולגה מראה עניין (ואת לא מעוניינת): "אני מעריכה את המחמאה, אבל אני לא פנויה רגשית כרגע, אז זה לא יתאים להיפגש."
• הבת מבקשת טרמפ: "מתוקה, היום זה לא מסתדר – כבר יש לי תוכניות. בפעם הבאה נדבר על זה מראש ונראה איך עושים שזה יעבוד לשתינו."
• בקשה לממתק: "אני יודעת שאת רוצה, אבל היום זה לא יום הממתקים שלנו. נחכה ליום שקבענו, טוב?"
• אמא מהגן שואלת אם נויה יכולה לבוא: "היום זה לא מסתדר לנו, אבל נשמח לתאם יום אחר שיתאים לכולנו."

גבולות הם מתנה – גם לך, גם לסביבה

כשהגבולות ברורים – כולם מרוויחים. אין בלבול. אין אכזבות.

כי אנשים דווקא אוהבים לדעת איפה הגבול. זה עושה להם שקט. וגם לך.

לא היא לא מילה גסה – זו מילה של אהבה עצמית

אז תתחילי בקטן.

תבחרי גבול אחד. תביני למה הוא חשוב לך. תנסחי לעצמך את הדרך להגיד אותו. ותתאמני. כן, ממש כמו אמנות – זה משתפר עם הזמן.

מה הגבול הראשון שאת הולכת להציב, ולמה?

מוזמנת לשתף אותי באינסטגרם @itskerendanieli – ואני אשמח לשמוע את הסיפור שלך. ואולי, אם תסכימי – הוא יהפוך לסיפור השראה עבור עוד נשים שנמצאות בדיוק במקום שבו את היית.