רוצים לגדל ילדים מאושרים ומצליחים?

קראו את זה.

הם בסדר, והם יהיו בסדר, בדיוק כפי שהם.

רק תנו להם באמת להבין שהם בסדר. זה כל מה שהם צריכים.

בכל השנים שאני מלווה אנשים – אני בעיקר מטפלת בילדים שהם היו, הילד הקטן שבהם שמלווה אותם לאורך כל החיים. ילדים קטנים פגועים ממילים שפעם אמרו להם, שיצרו אמונות לגבי עצמם – שמלוות אותם כל החיים.

אני מלווה אנשים מכל הסוגים, וכל טווח הגילאים. אנשים בני 18-80, שזוכרים כל מילה של אמא, של אבא, של המורים והמחנכים. אנשים שמחפשים מרפא לתחושות שמלוות אותם מהילדות. אנשים שלא מאמינים בעצמם, עם אמונות מגבילות, וזה לא משנה מי הם – מנהלות בכירות, ראשי ערים, אנשים בתפקידי מפתח, בעלות ובעלי עסקים, מנהלי צוותים, מפקדים בכירים, וגם – אמנים טבחיות ואנשים "פשוטים", או כאלו שלא בטוחים לאן החיים שלהם מכאן הולכים.

כן, הם זוכרים גם מילים של החברים. הם זוכרים איך החברה התייחסה אליהם, את החרם של הילדים –  אבל את זה הם מוכנים לשכוח. על זה הם מוכנים לסלוח. את מה הם צורבים בתודעה? את המילים של בעלי הסמכות בחייהם. חישבו על זה – אנחנו – ההורים – אנחנו היוצרים שלהם, אנחנו הכל בשבילם. המורים, הגננות, הצוותים – הם הסמכות העליונה בחייהם. כל מה שהם יגידו קדוש.

סמכות

קיבלת ילד, קיבלת חבילה. אי אפשר לשנות את המרכיבים.

עלינו לזכור – שהילד שקיבלנו – הוא מה שהוא – הוא לא ישתנה. כלומר – אם קיבלתי ילדה עם הפרעות קשב – זה מה שהיא. תמיד יהיו לה הפרעות קשב, השאלה איך אני אתייחס לזה, מה אני אספר לה על זה, ואיך היא תהיה עם זה. אם קיבלתי ילדה שנראית שונה ממה שדמיינתי – זה מה שהיא, תמיד היא תהיה ככה, השאלה היא האם היא תרגיש שהיא בסדר, או שהיא תרגיש שהיא לא ראויה, ותפתח חוסר ביטחון, כי משהו בה "לא בסדר", ולכן היא לא ראויה.

גינת התודעה

חישבו על המוח של הילדים האלו כמו עם גינה. מה שאנחנו נזרע בו – הוא שיגדל.

אם נזרע בו פלפלים, סרפדים, קוצים, ועשבים שוטים – זה מה שייצמח. אם לא נטפח את הגן הזה – הוא יהיה עזוב, יבש, ממש כמו מדבר.

אם נזרע בו ורדים, טוליפים, רקפות ונרקיסים, נטפח אותו, נשקה אותו, – זה מה שיהיה.

עכשיו – חישבו על המילים שאנחנו אומרים לילדים האלו, כמו זרעים – שבעתיד הם יגדלו.

חישבו על אדם, שבתור ילד תמיד אמרו לו שהוא מופרע, שהוא מציק, שהוא שר גרוע, שהוא לא מספיק טוב.

התודעה שלו מלאה ב"לא מספיק" ואף פעם לא". והעשב השוטה הזה מגיע לכל תחום בחיים. הוא לא יודע באיזה איזור מותר לו לצמוח ובאיזה אסור. הוא צומח פשוט בכולם.

חישבו על אדם, שבתור ילד תמיד שמע כמה הוא אחר, כמה הוא מוזר. כמה הוא "ילד רע".
בחיי, עד היום אני שומעת הורים אומרים לילדים שלהם את המשפט הזה ואני נחרדת בשבילם, רוצה לעשות Delete  על מה שכרגע נכנס להם למוח העדין שלהם, לעקור את העשב השוטה לפני שיתחיל להתפשט… חישבו על האדם הזה – מה הוא ייקח איתו? איזה אמונה? איזה מחשבה? איזה דימוי עצמי הוא יצמיח?

אותם אנשים, נאבקים כל חייהם. מרגישים לא שייכים, לא רצויים, לא ראויים. בגיל 60, 70, עד סוף יומם הם מחפשים את המקום שלהם, מחפשים להרגיש ש"אני בסדר".

עכשיו חישבו על ילד/ה בני 4,5,6,7, ששומעים מההורים שהם צריכים לרדת במשקל. שרואים את כולם מסביב אוכלים שוקולד, ורק להם זה "לא בריא". חישבו על ילדה שלא מצליחה לקרוא בכיתה א', ב', ג', ושומעת שהיא "מפגרת בחומר" או "לא עומדת בקצב". חישבו על ילד שכל הזמן שומע שהוא "לא יכול לשבת 2 דקות בשקט", או "שובב מדי", ובצורה הבאמת גרועה שלו – "מופרע".

מה אותם ילדים חושבים? איזו אמונה הם מפתחים? איזה זרע נובט עכשיו במוחות הרכים האלה…? אלו הם אותם ילדים שלעולם ירגישו שהם לא מספיק. כל מה שהם רוצים – זה שההורים, המורים – הסמכויות העליונות – יגידו להם – "את בסדר בדיוק כמו שאת. אתה מושלם בדיוק כפי שאתה".

לא, זה לא אומר שצריך להתעלם מהצורך לשמור אותם בריאים. לא צריך להרים ידיים מהלימודים.

אפשר גם אחרת

אם לאותה ילדה שלא מצליחה לקורא נגיד "זה בסדר גמור. את מושלמת כמו שאת. פשוט עדיין לא מצאנו את הדרך הנכונה ללמד אותך", לחפש לה הוראה שמתאימה עבורה, ולתת לה להרגיש שהיא בסדר – בלי לוותר – האם נוכל לשנות לה את גינת התודעה?

אם לאותם ילדים עם עודף משקל – נעביר את המסר – שהם מושלמים כמו שהם? עם כל המשקל העודף, ובאותה נשימה נהפוך את כל הבית לבריא, ונעלה מודעות לבריאות במקום למשקל – האם זה יוכל לתת להם להרגיש שהם בסדר כפי שהם, ועדיין – עם מודעות לבריאות?

כולנו רוצים עתיד טוב יותר לילדים שלנו. כולנו רוצים שהם ייראו טוב, יהיו בריאים, יצליחו בלימודים. זו האבולוציה. במוח הקדום שלנו צרובה המשוואה –  בעל חיים יפה יותר, מוכשר יותר = אלפא = יותר סיכויים להצלחה.
עד היום, שנות האלפיים – אנחנו סוחבים את המשוואה הזו איתנו, למרות שהיא כבר לא משרתת אותנו. אנחנו עדיין מאמינים שאם רק נדאג לזה כשהם צעירים – נעמיד להם עתיד טוב יותר כשיהיו מבוגרים.

אז אנחנו דואגים להם לאיך שהם נראים, לבריאות, וללימודים שלהם – אחרת – איך יצליחו בחיים?

אבל האמת – שלפני הכל – כדי להצליח באמת – כל מה שהם צריכים,

זה להרגיש ראויים, שייכים, אהובים.

תזרעו להם בתודעה זרעים של ביטחון. תראו להם שאתם אוהבים אותם כמו שהם. שהם שלמים גם כשהם לא מושלמים. שהם אהובים על ידיכם לפני הכל.

תקבלו אותם בדיוק כמו שהם. עם כל חוסר השלמות. תשדרו להם שהם בסדר, ותעזרו להם להיות בריאים יפים ומוצלחים – בדרך שנכונה עבורם.

אנחנו גנני התודעה. מה שאנחנו נזרע – זה מה שהם יקצרו בעתיד.

בכל מילה, בכל מעשה – בואו נחשוב – איזו גינה אני רוצה לגדל בתודעה של הילדים האלו? האם מה שאני הולכת להגיד או לעשות עכשיו – מתאימים לגינה הזאת…?

האם מה שאני אומרת – יקרב אותם ל"אני בסדר"?

"אני בסדר". זה מה שאנחנו מחפשים להרגיש – עד סוף החיים.

ככה מגדלים ילדים מאושרים ומצליחים.