קרן דניאלי

5 טריקים להרגעות מיידית כדי שלא ״תאבדי את זה״

עודכן לאחרונה: 28/01/2025
כלים ראשונים להתמודדות עם משברים רגשיים: זיהוי תחושות, ויסות רגשי ושימוש בטכניקות פשוטות להחזרת תחושת שליטה ושקט נפשי ברגעים מאתגרים.
מדריך עזרה ראשונה
מעבר מהיר אל

אנחנו חיות בעולם סופר לחוץ. קריירה, ילדים, בני זוג, פקקים, אינסוף מטלות.
תוסיפי לזה את המצב הבטחוני, יוקר המחיה, המצב הפוליטי, ותקבלי סיר לחץ שבו את צריכה לחיות.
כשחיים בצורה כזאת – כל דבר – מהכי קטן ועד הכי גדול  נוגע בנקודות הלחץ במערכת העצבים ומקפיץ אותך.

מספיק רעש קטן של אגזוז, או כותרת בחדשות, אולי מילה ששמעת ברחוב או בבית, כדי להכניס את מערכת העצבים שלך למצב מגננה (את יכולה לקרוא לזה סטרס), וכשזה קורה –  האוטומט מנהל את התגובות שלך, כל התגובות המחושבות שלך הולכות לישון, ואת…. מאבדת את זה.

לפני הכל חשוב לי שתביני שזה ברור וטבעי לגמרי, ככה בנויה מערכת העצבים שלך, כשהיא בסטרס – כדי להגן עלייך מפני סכנה – היא מפעילה ״אזעקה״, ומורידה בתפקוד החשיבה ההגיונית.

יכול להיות שכבקר היית בסדנה אחת או שתיים, אולי בהדרכות או תהליכי אימון, ויכול להיות שחשבת להרים ידיים, כי ״זאת אני״, אבל חשוב לי שיהיה לך ברור –

זה ביולוגי לגמרי. זו לא ״את״.

הנה כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי לצאת ממצב של סטרס:

1. נשימות קוביה.

מה זה אומר? 4-4-4-4
את שואפת אוויר פנימה בספירה של 4. מחזיקה את האוויר בפנים בספירה של 4. נושפת את האוויר החוצה בספירה של 4, עוצרת נשימה בספירה של 4.
4 נשימות כאלו יאותתו למערכת העצבים שלך שהכל בסדר, ואת לא במצב מסכן חיים.
זה תרגיל שמתרגלים אותו גם אריות הים של צבא ארה״ב, כדי להרגיע את עצמם במצבי סטרס קיצוניים – הוא יכול לעזור מאוד גם לך!

2. תעודת זהות.

אמרי לעצמך את מספר תעודת הזהות שלך, ואת יכולה להוסיף גם את יום ההולדת.
השימוש במספרים מפעיל את החלקים החושבים במוח, ומחייב את מערכת העצבים להירגע.

3. חמש החושים.

השתמשי ב 5 החושים כדי לחזור לכאן והעכשיו.

ראיה, ריח, טעם, שמיעה, מישוש.
שאלי את עצמך :

  • מה אני רואה?
  • מה אני שומעת?
  • מה הטעם שיש לי בפה?
  • מה אני מריחה?
  • מששי את הבגד, האוזן, האצבעות – לא משנה מה – ואמרי לעצמך איך זה מרגיש.

השימוש ב 5 החושים והשאלות גם הוא מחייב איזורים מסויימים במוח שלך לעבוד, אותם איזורים שמערכת העצבים מורידה את הפעילות שלהם במצבי לחץ.

4. חמש נשימות סרעפת.

נשימת סרעפת היא נשימה שמגיעה מה….בטן! כשאת מנפחת את הבטן כמו בלון, באופן אוטומטי הסרעפת שלך נמשכת למטה, הריאות מתמלאות באוויר מחומצן, וכשאת מכניסה את הבטן פנימה את מוציאה את האוויר החוצה באיטיות.

5. 20-0 לאחור.

ספרי מ 20 לאחור עד שתגיעי ל 0. גם הספירה הזאת מפעילה חלקים שמערכת העצבים ״מרדימה״ בזמנים של סטרס.

 

לסיכום

המטרה של כל אחד מהטריקים האלו היא להוציא אותך ממצב של ״לאבד את זה״, ולאפשר לך רגע לחשוב בהגיון לפני שאת מגיבה.

עכשיו, כשמערכת העצבים קצת נרגעה, יש לך זמן רגע לשאול את עצמך – איך אני באמת רוצה להגיב?

תארי לך שהגעת מיום משוגע בעבודה, אספת את הילדים ממסגרות, אתם מגיעים הביתה, את מחממת את ארוחת הצהריים / הערב, והילדה מתחילה שוב עם ״אני לא אוהבת את זה״ ״למה את אף פעם לא מתחשבת במה שאני אוהבת״, או שביקשת שתרים את התיק שהיא זרקה על הרצפה והיא אמרה ״לא בא לי״ או פשוט התעלמה, ואת….. לא מתעצבנת משום דבר מאלו.

את יודעת בדיוק איך היית רוצה להגיב, ואת מגיבה ואפילו מצליחה לקבל את שיתוף הפעולה שלה במהירות.

איזה כיף זה לדעת שזה אפשרי… לעבור יום ועוד יום ועוד יום בלי להתעצבן ובלי ״לאבד את זה״, אפילו כשאומרים לך את הדברים שעד לפני כמה זמן היו יכולים להוציא אותך מאיזון?

אהבת? שתפי עם עוד חברות, ועקבי אחרי באינסטגרם

המשך יום רגוע!
קרן

פוסטים נוספים שעלולים לעניין אותך
תשומת הלב שלך – השפעה ישירה על המוטיבציה של הילדים שלך
תשומת הלב שלך היא לא רק הקשבה – היא מראה לילדים שלך שהם חשובים, שווים, וראויים לאהבה בדיוק כמו שהם. המבט שלך, הנוכחות שלך, אפילו כמה דקות של הקשבה אמיתית – הם הדלק שמפעיל אצלם את המוטיבציה, הביטחון, והרצון לגדול. את לא צריכה להיות מושלמת – רק להיות. כי כשהם מרגישים שראית אותם, באמת – הם מאמינים שגם הם יכולים לראות את עצמם באור טוב. וזה משנה הכול.
המילים שלך הופכות לקול הפנימי של הילד שלך – בואי נוודא שזה קול מחזק
המילים שלך הן לא רק תגובה לרגע – הן הופכות לקול הפנימי שהילדים שלך יישאו איתם כל החיים. כל משפט קטן שאת אומרת מתוך עייפות, תסכול או דאגה – יכול להישמע להם כאמת על מי שהם. את לא צריכה להיות מושלמת, רק מודעת. כי בכל פעם שאת בוחרת לדבר באהבה, את לא רק מחזקת אותם – את גם מרפאת משהו בתוכך. גם אם טעית – אפשר לתקן. והבחירה במילים מחזקות? זו אחת המתנות הכי גדולות שאת יכולה לתת להם.
הכאב שלא עובר – ואיך בכל זאת ממשיכים לחיות איתו
הכאב שלא עובר הוא חלק מהאהבה שלא נגמרת. גם כשהשנים חולפות, יש רגעים שבהם הזיכרון מציף, והלב כבד מתמיד. אין דרך נכונה להתאבל – יש את הדרך שלך, את הקצב שלך, ואת הדרך האישית שלך להחזיק את האהבה בתוך השבר. דרך פעולות קטנות, דרך נשימה אחת בכל פעם, את ממשיכה לזכור, לכאוב, ולחיות. זה לא אומר לשכוח – זה אומר לאהוב בדרך חדשה, עמוקה ושקטה יותר.